כשהילדים הכי פגיעים כבר ויתרו על עצמם, וכשהמערכת לא מצליחה להציע להם דבר פרט לאשפוזים חוזרים, יש מקום אחד בארץ שמציע אלטרנטיבה אמיתית. פנימיית בני ארזים ובית הספר בני ארזים הם הרבה מעבר למסגרת חינוכית או טיפולית – הם בית.
בהובלתה של ד"ר שולמית בלנק, עמותת בני ארזים פיתחה מודל טיפולי נדיר שמשלב בין פסיכיאטריה קהילתית, מרחב רגשי עמוק, חינוך מותאם אישית וליווי רציף. כל ילד שמגיע לפתח המרכז מקבל הזדמנות חדשה. "הילדים שמגיעים אלינו הם לא בעיה – הם הפוטנציאל הכי לא ממומש של החברה שלנו", אומרת ד"ר בלנק. "מה שהם צריכים זה לא עוד אבחנה, אלא מישהו שיאמין בהם בלי תנאים".
החזון הזה מוכיח את עצמו. ילדים שמגיעים עם רקע של אשפוזים, אלימות, בדידות ונפילה בין הכיסאות – מצליחים לבנות שגרה חדשה. במרכז מדווחים על אחוזי הצלחה נדירים: כמעט כל ילד שנקלט משתלב, מתייצב וחוזר לתפקוד מלא.
אבל לא כולם זוכים להיכנס. רשימות ההמתנה הולכות ומתארכות, והצוות – מסור ומקצועי ככל שיהיה – פשוט לא יכול לקלוט את כל מי שפונה. "כל יום שאנחנו נאלצים להגיד 'אין מקום' הוא יום שאנחנו יודעים שיכול היה להסתיים אחרת", אומרת מנהלת באחת המסגרות. "אנחנו לא מדברים על מספרים – אנחנו מדברים על ילדים עם שמות, עיניים מלאות פחד, וסיפור שמחכה להזדמנות".
הצורך בהקמה של מרכז נוסף, שיאמץ את אותו מודל, כבר אינו שאלה של רצון – אלא של הכרח. בעמותת בני ארזים קוראים לציבור ולתורמים להצטרף למהלך שיכול להציל דור שלם של ילדים.
אפשר לתרום כסף, ציוד, שעות התנדבות, מחשבים, חוגים, ליווי רגשי או מקצועי – כל תרומה משנה. כל תרומה נוגעת.
"אנחנו מבקשים מכם דבר אחד", מסכמת ד"ר בלנק, "אל תסתכלו הצידה. תסתכלו להם בעיניים. תראו אותם. ותהיו עבורם השער שייפתח, כשהכול נסגר".
הכתבה המלאה – על האומץ, ההצלחה והמאבק של בני ארזים – מחכה לכם כאן.
