כתבת ynet על מיקה אופיר-בכר ז"ל חושפת מציאות מורכבת שבה משפחות נדרשות לנווט בין מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך, לעיתים ללא גורם אחד שמרכז את הטיפול ומקבל אחריות על התהליך.
בעקבות הכתבה שולמית בלנק ובני ארזים מבקשים להדגיש כי הרחבת המענה מחייבת תקצוב מתאים ושיתוף פעולה בין מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך. לצד הקמת מסגרות חדשות, נדרשים גם פתרונות המשך לצעירים המגיעים לגיל 18 ועדיין זקוקים לליווי משמעותי.
כאשר אין רצף ברור, הצעיר עלול לעבור בין אנשי מקצוע, מסגרות ואשפוזים, כשבכל מעבר נדרשת הסתגלות מחודשת. המצב נעשה מורכב עוד יותר כאשר מגיעים לגיל 18 ועוברים ממערכת הילדים והנוער למערכת המבוגרים.
מיקה הייתה במשך שנתיים חניכה בבית הספר ובפנימיית בני ארזים. המסגרת העניקה לה שגרה שכללה לימודים, פעילויות ותמיכה המותאמת למצבה.
שולמית בלנק, מייסדת בני ארזים, פועלת במשך שנים לקידום מענה לבני נוער שאינם מצליחים להשתלב במסגרות אחרות. הגישה של בני ארזים מבוססת על שילוב בין טיפול, חינוך וחיי קהילה, לצד היכרות עמוקה עם כל חניך וחניכה.
הסיפור של מיקה מדגיש את הצורך בתיאום טוב יותר בין המערכות. משפחות אינן צריכות לחבר לבדן את כל חלקי הטיפול. נדרש גורם מקצועי קבוע, תוכנית מעבר מסודרת והעברת מידע מלאה בין כל הגופים המעורבים.
כאשר האחריות מתחלקת בין מספר מערכות, אסור שהצעיר עצמו יישאר ללא כתובת.
